הכח של הקבוצה

כשלמדתי יעוץ זוגי משפחתי
וגם כשלמדתי יעוץ חינוכי
הפליגו בשבח הכח של הקבוצה והעוצמה התירפוייטית שלה
ותמיד הייתי סקפטית על גבול המתנשאת
נו,נו
למה לי לפתוח את הלב בפני קבוצה. להיחשף.
כשאפשר ללכת לטיפול פרטני. כשכל תשומת הלב עלי.
וכך זה נשאר נושא תיאורטי שלא נתתי בו אמון.
לפני כמה שנים, כאמא לילד עם צרכים מיוחדים
הזומנתי להשתתף בקבוצת תמיכה לאמהות לילדים עם מוגבלות קשה.
כמובן שסרבתי. קבוצות הרי, זה לא בשבילי.
וכך במשך שבע שנים ברצף(!!!) הוזמנתי ע"י העוסית העקשת שלא
נבהלה מהסירובים שלי.
ואחרי שבע שנים כבר ממש לא היה לי נעים.
כמה פעמים אפשר להגיד לא?
אז באתי. רק כי אין לי ברירה
לא כי אני צריכה (חלילה..)
אלא רק כי לא היה לי נעים
זה היה הסיפור שסיפרתי לעצמי.
הגעתי לקבוצה ללא חברות
הגעתי לקבוצה שהרוב נשים חרדיות. פערים תרבותיים.
הגעתי לקבוצה שאני לא מכירה.
ויצאתי בהלם.
עבר זמן
ובכל זאת כשאני כותבת את זה אני מתרגשת מחדש
הרגשתי עטופה. ואהובה. ומובנת.
הרגשתי שהגעתי לבית. שיש מקום לכאב שלי. שיש לי שייכות
הרגשתי שהקבוצה מרפא אותי.
ואני נוצרת

 

את החוויה הזו איתי.
למבקשי זוגיות
איזה כח יש לקבוצה. כח שבשום מקום אחר אי אפשר למצוא
***

כתוב/כתבי תגובה